COVID-19 :הנגיף שהטיל עלינו כתר

משבר המאיים על בריאות הציבור, כגון התפרצותה של אפידמיה, שלא לומר– פנדמיה (מגיפה כלל– עולמית), מזמן לחברה האנושית שעת מבחן כפולה: הן באשר ליכולת להפגין תושיה להתמודד עם האיוּם הביולגי–בריאותי שנכפה עלינו, ולא פחות חשוב מכך– באשר ליכולתנו לעשות זאת באופן הנן על זכויות אדם ואינטרסים של הפרט.

הופעתו של נגיף הקורונה החדש (COVID-19) והתפשטותו, אכן מזמנות לנו אתגר כזה. ההתמודדות עם COVID-19 הינה מורכבת ורב-חזיתית (בעלת השלכות מקומיות, בין-מדינתיות וגלובאליות כאחד), ונדרשת להתבצע במספר מישורים במקביל; הבולטים שבהם: בריאות, כלכלה, ומדיניות חוץ. אתגר כזה, מזמין באופן טבעי את גיוס הטכנולוגיה למציאת מגוון פתרונות למשבר.

ההתפרצות הנוכחית אכן מאופיינת, בין היתר, על-ידי רתימת הטכנולוגיה, בעיקר זו המבוססת נתונים ובינה מלאכותית, למניעת התפשטות הנגיף בקרב האוכלוסייה והתמודדות עם השלכותיו הבריאותיות. זו נעשית כיום במספר אופנים:

זיהוי חולים וניטורם באמצעות רחפנים או רובוטים, עליהם מורכבים חיישני מדידת טמפרטורה ומערכות זיהוי פנים.

אכיפת הֵסגר ובידוד דרך אמצעי מעקב, כגון: מצלמות ורחפנים.

טיפול רפואי מרחוק באמצעות רובוטים, מצלמות ואמצעי ניטור שונים.

הרחקת אנשים מאזורי מחלה באמצעות מפות דיגיטליות ואפליקציות.

מחיקת חדשות-כזב ובמקביל – קידום מידע רשמי ואמין בתוצאות החיפוש.

דרך נוספת, אידיאלית יותר, היא רתימת הטכנולוגיה באופן המנעותי, מלכתחילה, לחיזוי הופעת המגיפה ולהבנת אופן התפשטותה. זו נעשית באמצעות שימוש בבינה מלאכותית ובמיוחד – למידת מכונה (ML), לזיהוי דפוסים מסויימים בנתוני עתק, שיש בהם כדי להצביע על כך.

אולם בעודנו פועלים בנמרצות למיגור סיכון ההדבקה, ולצד התועלות הממשיות והפוטנציאליות שמביאה עמה הטכנולוגיה, ישנם גם סיכונים לזכויות אדם ואזרח ולערכים אנושיים – הנובעים מיישומיה השונים. סיכונים אלו מעלים את הקשיים האתיים המרכזיים הבאים:

פגיעה בפרטיות של מעגל רחב של אנשים, החשודים כבעלי פוטנציאל הדבקות בנגיף. זו נגרמת הן בשל נקיטת אמצעי ניטור ושיטור – מצלמות מעקב ורחפנים בפרישה רחבה, והן בשל פרסום ברבים של מידע אישי (מזהה בפוטנציה) אודות הנדבק, ובכלל זה: מין, גיל, מקום מגורים, מצב משפחתי, עיסוק, מסלול פעילותו בימים בהם נחשב למדבק וכן, לעיתים – פרסום תמונתו (לא תמיד בהסכמתו) בעת אשפוזו לצורך טיפול/בידוד.

פגיעה בכבוד האדם – סטיגמטיזציה של פרטים החשודים כחולים, או כמקור פוטנציאלי להדבקה, והפלייתם לרעה. בראשית ההתפרצות כוונה הסטיגמטיזציה בעיקר כלפי אנשים ממוצא אסייתי בכלל וסיני, בפרט – בשל קישור המחלה עם מוקד ההתפרצות במחוז חוביי שבסין. סטיגמטיזציה עשויה לעלות כדי הדרה מן המרחב הציבורי; הפליה מתבטאת, בין היתר, בסירוב למתן שירותים וטובין על בסיס שוויוני.

ניתן אף לטעון כי לכאורה, הטיפול הרפואי בחולים במחלה, תוך שימוש ברובוטים ומצלמות לשם טיפול מרחוק, תחת הענקת טיפול אנושי מקרוב, פוגע גם בכבוד האדם של המטופל. טיעון זה מעלה שאלה לגבי גבולות המחוייבות המוסרית והמקצועית-אתית של הצוות הרפואי – גם (ואולי במיוחד) בזמן מגיפה – האם זו כוללת הענקת טיפול תוך סיכון עצמי של בריאותו וחייו של איש המקצוע הרפואי?

פגיעה באוטונומיית הפרט – אוטונומיית הפרט מאויימת בפוטנציה, הן באופן רעיוני והן באופן פיזי, במצב הנוכחי. באופן רעיוני – אוטונומיית הפרט מצויה בסכנה לנוכח היעדר שקיפות לגבי עצם קיומו של סיכון הידבקות בנגיף (כפי שאירע בראשיתו של המשבר, בסין). ידיעת המצב לאשורו חיונית כדי לאפשר לתושבים לבחור כיצד יתגוננו (או לא) מפני סכנה לבריאותם ולבריאות ילדיהם. ידיעה חיונית גם עבור הצוות הרפואי ואנשי בריאות הציבור, על מנת שאלו ידעו מפני מה ומי להתגונן, ובאילו התערבויות רפואיות עליהם לנקוט.

באופן פיזי – אוטונומיית הפרט מצויה בסכנה לנוכח ההסגר, הנאכף לעיתים באמצעים טכנולוגיים. הטלת הֵסגר בהיקף רחב על אוכלוסייה אזרחית, פוגעת בהכרח בראש ובראשונה, בחופש התנועה של הפרט. אמצעי זה, שבא להגן על בריאות הציבור ולא יינקט בקלות ראש, פוגע גם בזכות לבריאות ובזכות לחיים של פרטים הנתונים בהסגר ולא נדבקו, בכך שאינו מאפשר להם להתרחק מן האזור הנגוע ולמלט עצמם ואת ילדיהם מסכנת ההדבקה.

הֵסגר הינו אכן צעד קיצוני להגבלת זכויות וחירויות התושבים ולכן, על מנת שיהא מוצדק אתית, נדרש לעמוד במס’ תנאים:

1) קיומה של סכנה מוחשית לבריאות הציבור

2) יכולת להדוף ביעילות את התפשטות המגיפה

3) מידתי ביחס לחומרת המגיפה

4) מפר במידה המינימלית ההכרחית את זכויות וחירויות הפרט (בהיקף השטח המינימלי המחוייב, ולזמן המינימלי הנדרש)

5) מובטחת אספקת מזון, תרופות ושירותים חיוניים לאלו הנתונים בהסגר

מגוון האמצעים הטכנולוגיים הננקטים כדי להתמודד עם ה -COVID-19 , ויצירתיות הפתרונות,  מבטאים את הנחישות בה נלחמת החברה כדי להדוף את הסכנה. האיום המוחשי על בריאות הציבור, גורם באופן בלתי נמנע לפגיעה בזכויות וחירויות של פרטים מתוך הציבור. אל לנו להתרגל לפגיעה זו ולראותה כשגרתית. החברה האנושית – באמצעות מנהיגיה וקובעי-המדיניות שבה, תעמוד במבחן הזה בהצלחה, אם תשכיל לנווט את דרכה וליישם את הפתרונות הטכנולוגיים באופן המביא לפגיעה המצומצמת ביותר בזכויות אדם ואזרח, באופן זמני ולא קבוע, ובהתאם לצורך. רק אז, תוכל החברה לקשור לראשה כתר.