פנקס הבוחרים של ישראל נפרץ ? הוא חשוף כבר שנים

בעקבות פרשת חשיפת המידע מפנקס הבוחרים באפליקציית ״אלקטור״ שבשימוש מפלגות בקמפיין בחירות מרץ 2020

לקראת כל מערכת בחירות בישראל, גם בבחירות ארציות וגם בבחירות לשלטון המקומי, נמסרים לעשרות ומאות מפלגות, סיעות, רשימות ומועמדים קבצים של פנקס הבוחרים, על מנת שהם יוכלו ליצור קשר עם הבוחר במהלך הקמפיינים שלהם, זאת מכח הוראות חוק הבחירות. הפנקס כולל שמות, כתובות מספרי תעודות זהות שם האב או האם ואיזור הצבעה. ההפצה היא שוויונית ונועדה לתמוך בהליך הדמוקרטי. כך למשל, מפלגות חדשות וקטנות, שלא צברו במשך שנים מאגר מידע שלהן על מתפקדים ותומכים, יתקשו להתחרות במפלגות הגדולות והוותיקות בלא שתנתן להן אפשרות פניה לבוחרים. באופן כזה, מאפשרים גם למפלגות חדשות קפיצת מדרגה שתעלה אותן לקו הפתיחה בתחרות.

הכשל המערכתי הרחב שנמשך, וידוע לממשלה כבר שנים רבות הוא זה: המידע נמסר על ידי משרד הפנים בקובץ רגיל, ללא מגבלות שימוש, ללא ניטור של הגורמים הניגשים למידע, באופן שמאפשר לכל אחד מהמקבלים הרבים להעביר את המידע לכל צד ג׳ שיכול להיות פעילי שטח, חברות סחר במידע ואפליקציות דוגמת ״אלקטור״ שנתנה שירות לליכוד, ש״ס וישראל ביתנו, והפרצה שהושארה בה חשפה את המידע כולו.

אופי המידע בפנקס, הכולל מספרי תעודות זהות – עוגן המאפשר זיהוי וודאי של אדם בישראל – מאפשר חיבור של המידע העדכני של שמות, כתובות וטלפונים למאגרי מידע אחרים שבהם נכללת תעודת זהות. הוא גם משקף שכל הנכללים בו הם בגירים, בעלי זכות בחירה ובחיים. הצלבה של הפנקס עם פנקסים של שנים קודמות או מאגרי מידע אחרים הכוללים תעודת זהות, תוסיף עושר למידע על כל אדם, ותגביר את הפגיעה בפרטיות והנזקים שעשויים להגרם ממנה – מניפולציה מסחרית, השפעה בלתי הוגנת, גניבת זהות ועוד.

אמנם החוק קובע שבתום מערכת בחירות יש להשיב את הקובץ למשרד הפנים, ואין לעשות בו שימוש למטרות אחרות מלבד יצירת קשר עם הבוחר בתקופת בחירות, והמפלגות אף נדרשות לחתום על תצהיר שכך הן עושות. אלא ש״הגנה״ זו חסרת ערך בעידן שבו המאמץ הנדרש לשכפול, העברה ושיתוף של מידע הוא אפסי. זאת ועוד, הערך של המידע למגוון שימושים לא חוקיים הוא רב, וחשיפת המידע מסכנת כל אחת ואחד מאתנו, אזרחי מדינת ישראל.

ומה לגבי מפלגות קטנות וחדשות שלא עברו את אחוז החסימה ומתפרקות לאחר הבחירות. המידע שנמצא אצלן יכול ״להסתובב״ על גבי מחשב נייד כלשהו שנמכר או נלקח על ידי כל אחד.

ממשלת ישראל היתה צריכה ליצור לפני שנים מערכת תקשורת מאובטחת ומנוטרת למתן הגישה לפנקס הבוחרים לצורך הקשר עם הבוחר תוך פיקוח, בקרה ומניעה של חריגות ממטרות השימוש. היה עליה לקבוע במדיניות האם מותר למפלגות לשמור את המידע במאגרי המידע שלהן או למסור אותו למפתחי אפליקציות, בעודן ״מחזירות״ לכאורה את הקובץ עם הדיסק עליו הוא נמסר, אך בעצם המידע מוטמע במערכות שלהן לשימוש כל העת.

מקרה ״אלקטור״ מאיר בזרקור על הכשל המערכתי האמיתי – מסירת פנקס הבוחרים לעשרות מפלגות ללא הגנה ובקרה על השימושים שנעשים בו.  המשבר הבא כבר צפוי. רשימות נתונים  וקבצים עוד שמורים במחשבים אישיים של פעילים לשעבר, אנשי מטה וספקים. במקום להמתין לכותרת הבאה, על הממשלה לנהוג באחריות ותוך כבוד לזכותם לפרטיות של אזרחי המדינה, ליישם טכנולוגיות הקיימות כבר שנים, ולפתור את אחד המשברים הבודדים סביב מערכת הבחירות הסבוכה, שעוד ניתן לפתור בקלות יחסית.

עמדת המכון פורסמה בעיתון גלובס ביום 12.2.20.