שימוש באמצעים דיגיטליים למאבק בנגיף הקורונה
מאמר זה נכתב בבוקר יום 15.3.2020.
לאחר כתיבתו החליטה ממשלת ישראל כדלהלן:
הממשלה אישרה תקנות לשעת חירום שיאפשרו לשירותי הבטחון הכללי (השב״כ) לאכן את מיקומי הטלפונים הסלולריים של חולי קורונה ומי ששהו בסביבתם ב-14 הימים שקדמו לאבחונם, כדי ליידע אותם באמצעות הודעת סמס שעליהם להכנס לבידוד.
התקנות דרושות אישור של ועדת השירותים החשאיים — ועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
התקנות חלות רק בנושא המאבק בקורונה ותקפן 30 יום. בסיום תקופה זו יימחק כליל כל המידע שנאסף על ידי הממשלה. השב״כ לא יעשה שום שימוש אחר במידע והוא יועבר ישירות למשרד הבריאות שישלח את ההודעות לציבור. הפרת ההנחיות להכנס לבידוד תהווה עבירה פלילית.
****
זמנים נואשים דורשים אמצעים נואשים? מעניין שאמירה זו מיוחסת ללא אחר מאשר היפוקרטס, הרופא היווני אבי הרפואה המערבית, שהעניק לנו גם את יסודות האתיקה הרפואית ב״שבועת היפוקרטס״. ואכן אנחנו ללא ספק נמצאים בעת יוצאת דופן, אשר מאתגרת את הערכים שאנו מחזיקים בהם ומזמנת לנו דילמות מוסריות. האנושות ידעה מגפות בעבר, אך האמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשותנו היום לניטור תנועותיהם של אנשים, זיהוי מדדים גופניים שלהם, הצלבה של נתוני עתק (Big Data) והסקת מסקנות לא היו בידינו אז. מגיפת הקורונה מייצרת משבר המעמת בעוז את זכויות האדם הבסיסיות לחיים ולבריאות עם זכויות האדם לפרטיות ולחירות. היום אנו ניצבים על סף החלטה שעלולה להוות תקדים מסוכן של חדירת הממשל לחיי האזרחים, אם לא תלווה באמצעים מרסנים משמעותיים כך שישראל לא תהפוך למדינת משטרה.
ראש הממשלה הודיע אמש, כי בכוונת הממשלה לפעול באמצעים טכנולוגיים על מנת להלחם בנגיף הקורונה. ההחלטה אשר תובא לאישור בישיבת הממשלה היום כוללת כפי הנראה שימוש ביכולות המצויות בידי שירותי הבטחון הכללי בישראל, שהופעלו עד היום רק לצורך המאבק בטרור. זהו רגע דרמטי כאשר יכולות כאלו מופנות כלפי אזרחים חולים או ספק חולים, ואין להמעיט בסכנות לערכים הדמוקרטיים שלנו. ראש הממשלה ציין כי זהו צעד חריג אשר יש בו פגיעה בפרטיותם של אנשים אך הוא נדרש. ההודעה לא פירטה מה בדיוק מתוכנן. אילו סוגי מידע ינוטרו, לאילו שימושים בדיוק, על ידי מי, מה יהיו ההשלכות של ניתוח המידע ומסקנותיו ואילו מנגנוני בקרה וריסון הפעלת האמצעים ייושמו. ייתכן שינוטרו חולים מאומתים על מנת לאכוף בידוד, ואז אנחנו מדברים, בשלב זה, על מעקב אחר מאות בודדות של אנשים. יתכן כי האמצעים כוללים ניטור או איסוף נתוני מיקום של כלל האזרחים, והצלבתם עם נתוני מיקום של חולים מאומתים. כך ניתן יהיה לאתר אנשים ששהו בקרבתם של חולים מאומתים, ואף להעריך את משך הזמן שארכה השהות המשותפת, ולהציג לכל אחד מאתנו את ההסתברות שנחשף או הודבק. ואפשר שאנו נתבקש לדווח באמצעות המכשיר הנייד איך אנחנו מרגישים והיכן היינו.
בימים כתיקונם אם המדינה מבקשת מידע ממכשיר סלולרי של אזרח, עליה לקבל צו שיפוטי, לאחר שנציג רשות חקירה מוסמכת הציג תשתית ראייתית המצדיקה את הפלישה למרחב הפרטי של אותו אדם בשל חשד לביצוע עבירה. זאת בין אם המדינה מבקשת לחדור לטלפון עצמו אם הוא ברשותה, ובין אם היא מבקשת לקבל נתוני תקשורת על אנשים מספק שירותי הטלפון. האמצעים שמפעילים שירותי הבטחון לצרכי מאבק בטרור, האזנה ואיכון, אינם נתונים למשטרה ולמשרדי הממשלה. במדינה דמוקרטית, זכויותינו האזרחיות והפוליטיות הבסיסיות ביותר, כוללות הגנות מפני מעקב וחדירה למרחב הפרטי שלנו על ידי המדינה, זאת כדי להגן על זכויותינו ובהן חירות דעה ואמונה, חופש ביטוי וחופש תנועה.
בעת הזו פועל משרד הבריאות מכח פקודת בריאות העם וצוים שבסמכותו של מנכ״ל משרד הבריאות לפרסם, וייתכן שכוונת הממשלה להשתמש במסגרת הזו. יש בכך חצייה של גבול חשוב בחברה המושתתת על ערכי יסוד כישראל, שבה סמכויות ממשלה ניתנות על ידי הכנסת, ומבוקרות על ידי בית המשפט. שימוש בכח הפקודה בשיקול דעת של מנכ״ל משרד ממשלתי ללא בקרה של הכנסת ובית המשפט עלולה לפגוע בזכויות הדמוקרטיות הבסיסיות של כולנו.
תהיה אשר תהיה מסגרת ההסמכה החוקית שאישר היועץ המשפטי לממשלה, ישנן שאלות שטרם הובהרו לציבור (ובהחלט ייתכן שנדונו על ידי נציגי הממשל) וחיוניות להערכת מידת הסיכון לפרטיות וחירות של אנשים מהפעלת אמצעים טכנולוגיים על ידי המדינה במטרה להגן על בריאות וחיים. מה מטרות השימוש בנתונים הסלולריים? האם לתת לכל אחד מאיתנו אינדיקציה האם היינו בקרבת חולה מאומת כדי לאפשר לנו לקבל החלטות מושכלות על בידוד עצמי? או שאולי המטרה היא אכיפה של הנחיות הבידוד ומעקב אחר חולים מאומתים כך שלא יפרו את חובות הבידוד? יש הבדל במדרג הפגיעה בחופש האזרחים בין עידוד אחריות חברתית למשטור ומעקב כפוי. אולי מתוכננת סריקת מקבצים של אותות סלולריים מעל 100 אנשים בתא שטח קטן על מנת לאכוף את איסור ההתקהלות והפעלת שוטרים ופקחים באופן יעיל? שאז הפגיעה בפרטיות כל אדם פחותה מאחר שהמידע הוא מצטבר ולא אישי. או שעוקבים באופן פרטני אחרי כל אחד ואחד מאתנו בכל רגע.
אפשר שבעת הזו ונוכח הערכת הסיכונים מהמגיפה יש מקום לשינוי באיזונים בין חופש אזרחי המתבטא בפרטיות לבין בריאות הציבור. חיוני שהחלטה על שינוי כאמור תיישם את האמצעים הבאים: ראשית לכל – שקיפות. ליידע את הציבור מה בדיוק עומד לקרות על מנת שניתן יהיה להעריך את ההחלטה ולבקרה. בנוסף יש ליידע אנשים שהמכשירים שלהם תחת האזנה. ככל שהמטרה היא לאכוף השארות בבידוד עצם הידיעה תייצר הרתעה מהפרה של ההוראה. שנית – קביעת מסגרות זמן. יש לקבוע משך זמן מקסימלי שאחריו המידע יימחק ולא יוחזק עוד בידי המדינה. יש לבחון באופן שוטף את נחיצות ההאזנה למכשירי האזרחים ולהפסיק את הפעילות מיד כאשר היא אינה חיונית עוד לעצירת המגיפה. שלישית – היצמדות למטרה. יש להגדיר בבירור את מטרות השימוש במידע, שיהיו מצומצמות אך ורק לצורך השעה, וליצר מנגנוני בקרה ואכיפה על עובדי המדינה וספקים חיצוניים שלה שנגישים למידע שלא יעשו שימושים אחרים. ורביעית – נדרשת אבטחת מידע נאותה למניעת דליפה.
בהתמודדות עם מגיפת הקורונה יש לאנושות יותר כלים מאשר היו בעבר וייתכן שאלו יאפשרו לנו להתגבר עליה תוך פגיעה מצומצמת משמעותית בחיי אדם, אך חיוני שנשתמש בהם בזהירות, באחריות ובמידתיות, מאחר שבהעדר איזונים ובלמים משמעותיים ועצמאיים אנו פותחים את הדלת לאחד החששות הגדולים ביותר במדינה דמוקרטית, מדינת משטרה.
