סיכום עמדת היועץ – חסימה על ידי נבחרי ציבור
רקע
במסגרת הליך מנהלי עת”מ (תל אביב-יפו) 61176-10-20 רובינשטיין נ’ קוניק ועיריית גבעתיים, הנוגע לשאלת חסימתו של משתמש בחשבון הטוויטר של נבחר ציבור, הוגשה עמדת היועץ המשפטי לממשלה. מר רובינשטיין מיוצג על ידי הקליניקה לזכויות אדם בינלאומיות, באוניברסיטה העברית.
ההליך האמור נוגע לעתירה שהוגשה על ידי פעיל חברתי, אשר נחסם בחשבון הטוויטר של ראש עיריית גבעתיים מר רן קוניק, וזאת בעקבות ביקורת על העירייה והמשטרה שנכתבה באותו חשבון.
להלן תמצית העמדה המשפטית שהוצגה על ידי היועץ המשפטי לממשלה, שהתייצב להביע עמדתו בהליך זה. סקירה זו אינה מתמצתת את כלל העמדה שהוצגה, הכוללת סקירה של משפט משווה ושל עמדת מבקר המדינה בנושא, שנעשתה במסגרת העמדה שהוצגה.[1]
העמדה המשפטית
תחולת המשפט הציבורי על חשבון ברשתות חברתיות
לשיטת היועץ המשפטי לממשלה, אין ספק כי המשפט הציבורי חל על חשבון או דף (להלן – “חשבונות”) של רשות ציבורית, וכן על חשבונות כאמור של אישי ציבור במקום בו קיים מימון ציבורי להפעלתם.
אולם, במקום בו נבחר ציבור מנהל חשבון אשר ההשתתפות בו אינה פתוחה לכל, אלא רק למשתמשים מסוימים, יראו חשבון זה כחשבונו של כל אדם אשר רשאי לחסום או להגביל משתמשים כראות עיניו, וזאת בהתאם לכללי הפלטפורמה ולהוראות כל דין.
ההשלכה שיש לתחולת המשפט הציבורי על החשבונות
ההשלכה של תחולת המשפט הציבורי על חשבונות אלו, היא שאין למחוק תגובה של אדם רק מהטעם שאדם הביע ביקורת על רשות ציבורית או על איש הציבור.[2] ממילא, אף חסימה של משתמש מחשבונות כאמור בשל ביקורת, אסורה.
הטעם לכך הוא שחסימה או מחיקת תגובה מחשבונות ציבוריים בעקבות ביקורת, לשיטת היועץ, מהווה פגיעה בחופש הביטוי, שבהעדר הצדקה ברורה למגבלה שהוטלה, מהווה פגיעה שאינה לתכלית ראויה.
נבחר ציבור כדמות פוליטית
בהיות נבחר הציבור דמות פוליטית, זכות היסוד שלו להיבחר, כך לפי עמדת היועץ, כוללת גם את זכותו לקדם את דעותיו ולהפיצם באמצעות חשבונותיו. במובן זה, הכללת ביקורת אודותיו בחשבונות המשמשים אותו לקידום פוליטי, עלולה לפגוע באינטרס הפוליטי הלגיטימי שלו ובאופן בו הוא בוחר להציג את עצמו בפני הציבור.
עם זאת, בשנים האחרונות הפכו החשבונות של אישי ציבור להיות דרך קשר מקובלת בין הבוחר לנבחר. דרך זו מאפשרת קשר ישיר, מיידי ודו צדדי, הנוגעת לעניינים שבסמכותו ובאפשרותו של איש הציבור לטפל בהם. מכאן כי חסימה של משתמש מחשבונותיו של איש ציבור, גם אם אינם במימון ציבורי, פוגעת בזכותו של אותו משתמש למעורבות פוליטית ביחס לאותו נבחר ציבור.
מסקנות היועץ
- בהעדר חקיקה מפורשת, יש להתייחס בזהירות לסוגיה;
- ההכרעה בעניין הנדון צריכה להגזר מדיני המשפט הציבורי הכלליים החלים על פעילותם של נבחרי ציבור, ומכאן כי גם מחיקת תגובות וחסימת משתמשים כפופה לעקרונות המשפט הציבורי;
- הקביעה על תחולת כללי המשפט הציבורי מוכרעת גם בהתאם למאפייני השימוש של נבחר הציבור, ולא רק על פי הסיווג אם מדובר בחשבון “רשמי”. כלומר, יש לתת את הדעת למאפיינים נוספים כגון תוכן הפרסומים (לדוגמא, עדכון על פעילותו במסגרת משרתו הציבורית, פרסום פעילותה של הרשות או פלטפורמה לפניות תושבים ולשיח מולם);
- עם זאת, אין לקבוע כי “כללי המשפט הציבורי יחולו בהכרח בכללותם על החשבון כאמור”. עמדת היועץ מציעה כי התחולה תבחן בכל מקרה לגופו, על פי מכלול הנסיבות. כפי שבחשבון עצמו עלול להיות ערבוב בין שני עולמות, ולעתים אף שלושה – הפרטי, הפוליטי והציבורי – כך גם יידרש לבחון בכל הקשר את תחולת המשפט הציבורי על המקרה שנבחן;
- כאשר נבחר ציבור שוקל במסגרת תפקידו אם להגביל משתמש, עליו לבחון החלטה זו בהתאם לכללי המשפט הציבורי, לרבות ההשלכה של החלטה כאמור על חופש הביטוי;
- השאלות המתעוררות הן מורכבות, ומצריכות בחינה של היישום בכל מקרה ומקרה. בעת בחינת היישום, מתעוררות אף שאלות בתחום האתיקה, הטכנולוגיה ועוד;
- לפיכך, החלה עבודת מטה לבחון סוגיה זו למען הבהרת המצב המשפטי, תוך בחינת הצורך בתיקוני חקיקה;
- בנסיבות אלו סבור היועץ שאין מקום למתן התייחסות קונקרטית ופרטנית למקרה שנדון בבית המשפט, שלגביו נתבקשה התייצבותו, למעט האמירות העקרוניות שנכתבו.
סיכום המכון
ניכר מעמדת היועץ המשפטי לממשלה, כי על אף פריסת תשתית משפטית ראשונית לעקרונות הכלליים הנוגעים להגבלת משתמש ברשתות חברתיות, לא ניתנה התשתית המלאה שתאפשר לנבחר ציבור או לרשות ציבורית לקבל החלטות על פי הבנייה סדורה של שיקול הדעת.
אנו מקווים כי הסדרה כאמור תתבצע בהקדם, וזאת על מנת לייצר את הוודאות הראויה לציבור כמו גם לרשויות הציבור ולנבחרי הציבור.
מוזמנים לקרוא בעניין זה את מסמך המדיניות שערך המכון אודות “חסימת משתמשים ברשתות חברתיות על ידי נבחרי ציבור” (פורסם באוגוסט 2021).
[1] למעוניינים ניתן לקרוא את העמדה המלאה של היועץ, קישור שלהלן.
[2]נעיר כי לשיטתנו ראוי לציין כי גם ביקורת על עובד ציבור אינה עילה למחיקת תגובה.