הזכות לפרסונליות / מאמר דעה

מאז צמחה הזכות לפרטיות, כפי שעוצבה במאמר הקלאסי של וורן וברנדייס ב-1890, היכולות הטכנולוגיות השתכללו עד מאוד. לא פעם נדמה כי הזכות לפרטיות אינה מצליחה לשאת על גבה, את כל האתגרים שתקופה זו מניחה לפתחנו.

ניתן להמחיש את השינויים במציאות ובזכות לפרטיות, כהתפתחות מנקודה – לקו רציף. אם הזכות הקלאסית לפרטיות, נועדה להגן על האדם הפרטני מפני חדירה למרחב האישי שלו (הגנה על מֵימד אחד), הרי שהתפתחות המערכות הממוחשבות הובילה לצורך להגן על המרחב הפרטי בשני מימדים – הן על הפרט, והן על מצבור המידע  – המימד האופקי – הכולל פרטים מרובים.

עם התפתחות נוספת של היכולות הממוחשבות, ובהן – פיתוח יכולות של אחסון מידע עצום, לצד יכולות פילוח ושליפה מתוחכמות לפי חיתוכים ושאילתות, בעלויות נמוכות, יכולות מעקב אחר מיקומו של אדם, פיתוח טכנולוגיות עיבוד וניתוח נתונים וכאלה המבוססות בינה מלאכותית –  עברנו כבר לצורך לפתח את הזכות לפרטיות בעולם של שלושה מימדים, לשם הדימוי. המימד הנוסף הדורש הגנה הוא היכולות האוטונומיות של המערכות הממוחשבות. אמנם גם יכולות אלו הן יציר אדם, אולם מדובר ברובד נוסף המעשיר את היכולות הטכנולוגיות ובכך את השימוש המתרחב בהן בתחומי חיים שקודם לכן נעשו בידי אדם (לטוב ולרע).

נדמה כי יש צורך לפעול לניסוח מחודש של אתיקה, עקרונות וזכויות שיתנו לנו הגנה טובה יותר בעולם עתידני.

במאמר דעה זה, מבקשת עו”ד רבקי דב”ש, עמיתה בכירה במכון, לפתוח את הדיון לשיח בנושא, ולחשיבה על פיתוח עקרונות שיאפשרו התמודדות עם אתגרי השעה והעתיד.

מוזמנים לקרוא ולהגיב.

למאמר דעה המלא לחצו כאן.