פס”ד – איסור על חיפוש משטרתי במחשב על בסיס הסכמה

לאחרונה ניתן פס”ד על ידי בית המשפט בסוגיה של חיפוש משטרתי בחומר מחשב על בסיס הסכמת החשוד בלבד, ללא צו שיפוטי.

כללי

פסק הדין קובע כי למשטרה אין סמכות לבצע חיפוש בחומר מחשב (לרבות טלפון נייד) של חשוד, אפילו אם החשוד מסכים באופן מפורש ומודע, אלא אם ניתן צו שיפוטי לחיפוש. הסכמה – גם כזו שניתנה מדעת – אינה יכולה להוות תחליף להסמכה שנקבעה בחוק.

נדגיש כי פסק הדין עוסק רק במצבים בהם היוזמה לחיפוש מקורה ברשות האכיפה, לא במצבים בהם החשוד פנה מיוזמתו והציע לחוקרים לעיין בנייד או במחשב שבידו (נושא הדורש דיון נפרד). כמו כן פסק הדין אינו עוסק בפנייה של המשטרה למתלוננים או לעדים לערוך אצלם חיפוש בנייד או במחשב.

עיקרי הפסיקה

סעיף 23א לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ”ט-1969, המסדיר את נושא סמכות המשטרה לבצע חיפוש במחשב, קובע בס”ק (ב) כי חיפוש כאמור יבוצע על פי צו שיפוטי בלבד.

פסק הדין מחדד עקרון יסוד: גם כאשר ניתנת הסכמה מדעת של אדם לחיפוש, אין בכך להצדיק או ליצור בסיס נורמטיבי לפעולה שלטונית הפוגעת בזכויות יסוד ללא עיגון מפורש בחוק. ביהמ”ש מבצע אבחנה ברורה בין דיני הגנת הפרטיות, שבהם עיקרון ההסכמה משמעותי, לבין דיני סמכויות המדינה והמשטרה בהליך הפלילי, בהם נדרשת הסמכה מפורשת בחוק ואין די בהסכמה.

פסק הדין דן גם במתח הקלאסי שבין צרכי האכיפה והיעילות המשטרתית – מול ההתחייבות המשפטית והחוקתית להגנה על זכויות יסוד. נקבע כי גם אם ישנן טענות בדבר העיכוב בחקירה בשל הצורך להמתין לצו שיפוטי,  לא ניתן “לקצר דרך” על חשבון דרישת ההסמכה מצד המחוקק.

דגשים

מעבר לקריאה העקרונית החשובה, אנו מזהים מספר נקודות שחשוב לטעמנו לתת עליהם את הדעת –

• יש לקרוא את פסק הדין בהקשרו – ככזה העוסק בפרשנות לחוק סדר הדין הפלילי. בית המשפט מדגיש את העדר ההסדר החוקי בחוק הספציפי ביחס לחיפוש בהסכמה, ככזה המונע מלשאוב את הוראות חוק הגנת הפרטיות להסדר הספציפי.
• בית המשפט מדגיש את הצורך לבחון גם את הפגיעה בצדדים שלישיים. בעת בקשה לחיפוש במכשיר נייד, כמו גם במחשב אישי, עשוי להחשף מידע אישי רב של צדדים שלישיים שאינו נוגע למי שנתן הסכמתו לחיפוש. נושא זה, של השלכות ההסכמה על צדדים שלישיים אינו תמיד נלקח בחשבון, ופסק הדין החדש חוזר ומזכיר לנו את החשיבות בהתייחסות לנושא זה.
• בית המשפט מדגיש כי עיכוב חקיקה התואמת את אתגרי אכיפת החוק מול השינויים והיכולות הטכנולוגיות הדורשים חשיבה מחודשת על הכלים שבידי גורמי האכיפה, אינה יכולה לקבל מענה בפסיקת בית המשפט העליון. רק המחוקק יכול להעניק למשטרה לבחון מחדש את איזון האינטרסים, ולהחליט אם יש מקום להעניק סמכויות חדשות ומותאמות לרשויות האכיפה.

תקופת מעבר

למרות פסק הדין הנחרץ, בית המשפט קבע כי הצו האוסר על חיפוש “בהסכמה” ייכנס לתוקפו רק בעוד 18 חודשים. שיהוי זה נועד לאפשר למחוקק לעדכן את נוסח החוק באופן שישקול מחדש את האיזונים הנדרשים בין זכויות היסוד של חשוד לצרכי המשטרה אל מול הקדמה הטכנולוגית.

בג”ץ 8298/22 הסנגוריה הציבורית נ’ היועצת המשפטית לממשלה ואח’ (31/8/2025)