סיכום וובינר: זכויות נושא מידע
ב 5 באוגוסט 2024, אישרה מליאת הכנסת את הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס’ 13), התשפ”ד-2024 (לתקציר הוובינר בנושא זכויות נושא מידע
ב-9 בינואר 2025 קיים המכון הישראלי למדיניות טכנולוגיה וובינר בנושא “זכויות נושא מידע – מפתח לחיזוק הפרטיות?”.
בפאנל השתתפו הדוברות הבאות:
עו”ד לירון מאוטנר-לוגסי, ראש אשכול פרטיות ומידע, ייעוץ וחקיקה (ציבורי-חוקתי), משרד המשפטים;
עו”ד אודיה קגן, שותפה וראש תחום אכיפת פרטיות ופרטיות בינלאומית, במשרד עוה”ד Fox Rothschild(USA);
עו”ד דנה יפה, הקליניקה לזכויות אדם במרחב הסייבר, האוניברסיטה העברית בירושלים.
את הפאנל הנחתה עו”ד רבקי דב”ש, עמיתה בכירה במכון הישראלי למדיניות טכנולוגיה.
לנוחיותכם, מובא תקציר כתוב של עיקרי הדברים שעלו בוובינר.
למעוניינים, ניתן לצפות בהקלטה בקישור זה.
דברי פתיחה:
הוובינר נולד בעקבות תיקון מס’ 13 לחוק הגנת הפרטיות בישראל, אשר חיזק את יכולת האכיפה בישראל, והבנה כי התיקון הקרוב שמשרד המשפטים יקדם, יסדיר גם נושאים מהותיים.
בוובינר זה ביקשנו לבחון האם עמידה על זכויות נושא מידע יכול לסייע בהגברת הפרטיות בישראל, ולשם כך הזמנו שלוש דוברות מדיצפלינות שונות.
עו”ד לירון מאוטנר-לוגסי:
עו”ד מאוטנר-לוגסי סקרה את התפיסה בישראל ביחס לזכויות נושא מידע ברמה התיאורטית ואת המצב הנורמטיבי הקיים בישראל.
עיקרי הדברים:
פרטיות נחשבת לכלי משפטי וחברתי המאפשר לאדם חופש ביטוי והגנה מפני ריכוזיות כוח של גופים מסחריים ושלטוניים. זכויות נושאי מידע בישראל מוגבלות יחסית בהשוואה לתקנות ה-GDPR האירופאיות. תיקון 13 חוקק בעיקרו כדי לשפר את אכיפת ההסדר החוקי בישראל.
עו”ד מאוטנר-לוגסי הציגה את החקיקה הישראלית בנושא זכויות מידע ובכלל זה זכות העיון במידע (סעיף 13) ותקנות העיון, זכות תיקון המידע (סעיף 14) וחובת יידוע בעת איסוף מידע (סעיף 11) אשר הורחבה בתיקון מס’ 13, זכויות מיוחדות סביב שימוש במידע במאגרים לשירותי דיוור ישיר ודיוור ישיר (17ג-17ו).
תקנות הגנת הפרטיות (הוראות לעניין מידע שהועבר לישראל מהאזור הכלכלי האירופי), תשפ”ג-2023 (תקנות הגישור), אשר נכנסו למלואן לתוקף ב-1 בינואר 2025, חלות על מאגרים שיש בהם מידע שהגיע מהאיזור האירופי. התקנות יצרו אנומליות מסוימת מכיוון שהן חלות רק על חלק מהמאגרים, ולכן נקראות תקנות גישור, כי מבחינת משרד המשפטים זה מצב זמני ולא מיטבי.
ההרחבה על זכויות נושא מידע בתקנות נוגע במספר היבטים ביניהם הרחבה של הזכות למחיקה, לצידה חובה של מיזעור המידע המוחזק במאגר, חובת דיוק המידע במאגרים וחובת יידוע מורחבת.
לצד חוק הגנת הפרטיות יש הסדרים חוקיים ספציפיים בישראל הקובעים זכויות ייחודיות לנושאי מידע כגון חוק המידע הפלילי, חוק שירות מידע פיננסי, חוק נתוני אשראי וכד’.
לסיום הרחיבה עו”ד מאוטנר-לוגסי לגבי עוגנים הקיימים בתיקון מס’ 13 המחזקים את היכולת לבצע אכיפה מינהלית או פרטית על הפרה של זכויות נושא מידע, תוך איזכור תיקון חקיקה הצפוי להרחיב את יכולת הגשת תובענות ייצוגיות בנושא זה.
עו”ד אודיה קגן
עו”ד קגן הציגה את התפיסה המובילה בארה”ב ביחס להגנה על זכויות נושא מידע והייחודיות של תפיסה זו במיוחד אל מול התפיסה האירופית.
עיקרי הדברים:
ההבדל המרכזי בתפיסת הפרטיות בין ארה”ב לאירופה היא שבאירופה פרטיות נתפסת כזכות יסוד של האדם, בעוד בארה”ב ההגנה על פרטיות מתמקדת בנושא המידע כצרכן. הדגש הוא על הצרכן כמשתמש בשירותים בשוק.
על פי הניתוח של עו”ד קגן – הבסיס בארה”ב לתפיסת זכויות נושא מידע הוא השוק החופשי. אנשים הם היחידה הבסיסית בתפקוד החברה והבחירה החופשית שלהם היא מה שמניע את השוק.
כיום יש יכולות “לשבש” את החלטתו של האדם על ידי מניפולציות שונות. ולכן הרגולציה האמריקאית מתמקדת בהסרת “הקלקולים” שמסיטים או משפיעים על בחירתו של האדם באמצעות דגש על שקיפות ואי הטעייה, על מנת לאפשר לאדם בחירה חופשית כנה.
דגש נוסף הוא על “מכירת” מידע (sale), שם היה עיקר האכיפה בארה”ב. הכוונה היא להעברת מידע בין גופים בו הגוף שמקבל את המידע עושה בו שימוש לתועלתו שלו – גם ללא תמורה. קיימת חשיבות גוברת לזכויות מחיקה, תיקון מידע ומעקב אחרי העברות נתונים בין גופים שונים. הדגש כאן הוא על המונטיזציה של המידע. העובדה שלא נתת לאדם את הבחירה, הוא לא יכל לצפות את ההעברה ולא נתת לו בחירה להתנגד או להתנות עליה. יש בארה”ב כתיבה נרחבת בנושא, ואכיפה משמעותית בתחומים אלו.
נושא הבחירה הוא אקוטי ולכן יש אכיפה במקום שיש בו הטעיה או השפעה לא הוגנת על שיקולי הבחירה (כגון dark patterns).
עו”ד קגן הדגישה כי בארה”ב ביחוד לאחר חילופי ההנהגה בFTC, בודקים מהי ההשלכה על השימוש במידע על האדם. העובדה שנעשה עיבוד מידע, אם אין לו השלכה במציאות אינו מעסיק את הרגולציה האמריקאית. במקום בו תהיה לעיבוד מידע רגיש השלכה על חייו של אדם, לדוגמא: טיפול רפואי, קבלה לעבודה וכד’, או אם נסיבות האיסוף או השימוש כרוכות בהטעייה, יחמירו יותר בבדיקת עיבוד המידע לוודא שהוא נעשה באופן שקוף והוגן אל מול הצרכן.
התפיסה אינה שהמדינה נותנת לאדם זכויות אלא שאתה בעלי זכויות מעצם היותך ואתה נותן הרשאה למדינה לסייע לך בהגנה עליהן. לכן מטרתם של החוקים היא לתת לך את הכלים לקבל את ההחלטות המושכלות כפי שהיה בעבר. זו הסיבה שבארה”ב מתמקדים בשקיפות, במניעת דפוסים המונעים אפשרות לקבל החלטה מושכלת, מונטיזציה שאין לך ציפיה לגביה, ובמקרים בהם לשימוש במידע יש השלכה שעשויה לגרום לנזק.
עו”ד דנה יפה
עו”ד יפה הציגה את הקשיים ביישום מעשי של עמידה על זכויות במרחב הווירטואלי.
עיקרי הדברים:
עו”ד יפה הדגישה את הפערים בין חקיקה קיימת למורכבות המעשית של יישום זכויות פרט במרחב הדיגיטלי בישראל.
שלושת החסמים המרכזיים: רשויות אכיפת החוק ודרך הפעולה שלהם, הצורך להתמודד עם פלטפורמות זרות שבמקרים רבים אינן משתפות פעולה, והאפקט הבינ”ל של המרחב שיש בו חסמים.
אגב התפיסה האמריקאית, מבקשת עו”ד יפה להעיר כי לפעמים הפגיעה מתרחשת גם למי שאינו “צרכן” של המדיה הדיגיטלית (כגון מי שתמונות אינטימיות שלו הופצו ברשת בה הוא לא חבר), ולכן תפיסת הצרכן אינה מספקת.
עו”ד יפה הציגה מספר דוגמאות ממקרים שהיו בטיפולה ואת הקשיים אותם חוותה במהלך הטיפול במקרים אלו.
לתפיסתה, מעבר לתיקון בחוק הגנת הפרטיות, יש לדאוג כי יהיו בישראל כלי אכיפה יעילים יותר, בדומה לחוקי ה-DSA (Digital Services Act) באירופה, המטילים אחריות על מתווכי תוכן דיגיטלי. כמו כן, עו”ד יפה הדגישה את הפערים הקיימים בהגנה על זכויות הפרט במרחב המקוון בישראל, וביקשה חיזוק רגולטורי לשם התמודדות טובה יותר עם פגיעות דיגיטליות (לדוגמא, הזכות להשכח).
לגבי הכלי של תובענות ייצוגיות ותביעות אזרחיות בכלל, בדרך כלל ניתן לעשות בהם שימוש רק לאחר היוודע קיומה של פגיעה וקיומן של ראיות אודותיה. אחרת מאוד קשה להוכיח טכנולוגית פגיעה בפרטיות בחברה ששומרת על סודותיה המסחריים, כאשר הנתבע יכול תמיד להביא מומחים בקיאים יותר לסתור את טענות התובעים.
שיח משותף לסיום
לסיום שאלה עו”ד דב”ש מה הדוברות היו ממליצות כעוגנים לחקיקה העתידית בישראל בנושא:
עו”ד קגן שמה דגש על חשיבות השקיפות ללא הטעיה באופן הצגת המידע למשתמש, וזאת מתוך תפיסה שהרגולטור צריך לאפשר לאדם לקבל החלטות אוטונומיות. הפתרון הוא להעצים את האדם, ולא להתמקד רק בהגבלת העסקים. דגש נוסף הוא על האימפקט בפועל – להתערב במקום בו השימוש במידע משליך על המציאות של אנשים.
עו”ד יפה מרגישה בחיי המעשה חסר בחוק דומה ל-DSA שנותן כלים אפקטיביים לפעול מול החברות. כמו כן יש צורך להכשיר את גורמי האכיפה ובראשם המשטרה, לדעת לפעול בעבירות מסוג זה. צריך לזכור שיש פלטפורמות עברייניות, ואז יש צורך בשיתוף פעולה בינ”ל כדי לייצר הרתעה בתחום.
עו”ד מאוטנר-לוגסי ציינה שזכויות נושא המידע הוא כלי אחד מני כמה שיש בו כדי לשפר את רמת הפרטיות. אי אפשר להשית את הכל על האדם ולהסתפק בכך שיתכן ויממש את זכויותיו.לכן, לצד חיזוק זכויות נושאי המידע יש לקדם כלים נוספים שיגבירו את רמת הפרטיות בישראל. חיזוק האכיפה המנהלית הוא דוגמא לכלי נוסף כזה. צריך לקדם ולפתח כלים ועקרונות נוספים, כאשר שילוב של כל אלה יצליח להביא לשינוי.
