פסק דין: בקרי גבול
בית המשפט המחוזי פסק כי בהעדר הסמכה מפורשת בחקיקה, בקרי גבול אינם רשאים לערוך חיפוש בפלאפולעיקרי הפסיקה, כאן.ן של אדם, גם אם זה נתן “הסכמתו” לחיפוש. במקרה שנדון, השופטת קבעה גם כי בשל העובדה שהראיות הושגו אגב פגיעה בפרטיות, כל רישום אודות ההחלטות שנתקבלו בעקבות ראיות אלו, יימחקו.
תמצית השאלה המשפטית
פסק הדין של בית המשפט המחוזי עוסק בשאלת הסמכות של נציגי רשות האוכלוסין וההגירה בנמל התעופה (בקרי גבול), לבקש ממי שנכנסים לישראל למסור לידם טלפונים חכמים, ולבצע בטלפונים חיפוש, וזאת אגב תשאול שהבקרים מוסמכים לעשות.
בנוסף עלתה השאלה, מה דינם של ההחלטות שהתקבלו בהתבסס על הראיה שהושגה מהחיפוש במכשיר הפלאפון.
רקע
אזרחים אוקראיינים תושבי פולין, ביקשו להכנס לשבוע לישראל לביקור משפחתי ועוכבו בשדה התעופה. אגב התשאול, נלקח הטלפון של האישה ונעשה בו חיפוש, לפי התיעוד בפני ביה”ד לעררים “בידיעת ובהסכמת” האישה.
שני בני הזוג גורשו לפולין.
בשל חשש מהשלכות הגירוש על כניסה עתידית לישראל, בני הזוג המשיכו בהליכים המשפטיים. הטענה המרכזית נגעה לכך שמרבית ההחלטה נשענה על ראיות פסולות שהושגו אגב פגיעה חמורה בפרטיות.
הרשות טענה רק לחוסר סמכות מקומית, ולא טענה לגופם של דברים.
הכרעת בית המשפט
הזכות לפרטיות מעוגנת כזכות יסוד בשיטה הישראלית. הפרטיות החוקתית משקפת את אופיה הדמוקרטי של המדינה. גם אם הגדרת הפרטיות היא עמומה, אין חולק כי חיפוש בטלפון חכם מהווה פגיעה חמורה בפרטיות לאור המידע הרב המקיף והאישי המצוי בו.
השופטת סוקרת בהרחבה את ההלכות של בית המשפט העליון בעניין אוריך (חיפוש “בהסכמה” ללא צו במסגרת חקירת משטרה) ובעניין השימוש בנתוני איכון אגב המאבק במגיפת הקורונה, וזאת כדי לבסס את הטענה כי גם במקום בו נעשה חיפוש על פי החוק, יש להפעיל את הסמכות בצמצום תוך פגיעה מינימלית בזכות לפרטיות, ככל שניתן בנסיבות המקרה.
מסקירת סמכויות בקרי הגבול עולה כי החוק אינו מסמיך אותם לחיפוש כאמור. אף נוהל ספציפי שנקבע בנושא (נוהל 6.4.0010), אינו מסמיך את בקרי הגבול לעשות חיפוש ברכוש, ואחת כמה וכמה בטלפונים הניידים, של הנכנסים לישראל.
החיפוש בטלפונים מהווה פגיעה חמורה בפרטיות, וזאת בנוסף לעצם לקיחת הטלפון הנייד, והותרת האדם ללא יכולת ליצור קשר במשך שעות ארוכות עם קרובים או עו”ד.
הטענה של הרשות כי ניתנה “הסכמה” של בעלת הפלאפון, אינה רלוונטית. הסכמה אינה מייתרת את הצורך שתהיה הסמכה בחוק, כנדרש בפסקת ההגבלה של חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו.
השופטת אף קובעת שספק שניתן לראות ב”הסכמה” של האישה הסכמה כדין, בהנתן פערי הכוחות בין בעלי סמכות לאזרח – על אחת כמה וכמה כשמדובר באדם שאינו אזרח ישראל. יודגש עוד כי במקרה שנדון לא היה כל תיעוד של הצגת השאלה והסכמת האישה, והתשאולים עצמם כתובים בקצרה. לפיכך נדחתה טענת הרשות כי היתה במקרה שנדון הסכמה מרצון.
סיכום ההחלטה
כל עוד אין בחוק או בנוהל[1] הסדרה של סמכות בקרי הגבול, לבצע חיפוש במחשבים או בניידים של המבקשים להכנס לישראל – הדבר אסור. על רשות האוכלוסין להבהיר בדחיפות לכל בקרי הגבול, כי נאסר עליהם לערוך חיפוש בטלפונים ניידים של אזרחים זרים (וכמובן גם של אזרחים), המגיעים לישראל.
גם אם לאדם שאינו אזרח ישראל, אין זכות מוקנית להכנס לארץ, על הרשות לנהוג בנכנסים לישראל בכבוד ובזהירות, ולא להקל ראש בנזק שנגרם להם מהסירוב להכנס לישראל.
במקרה הספציפי הזה, ההחלטה לסרב את הכניסה, נשענה בעיקר על מסרון שנצפה אגב הפגיעה בפרטיותה ובכבודה של האישה. בשל כך, יש לפסול את החלטת הרשות. אמנם על פי הפסיקה הישראלית, ניתן להכשיר לעתים ראיות שנגבו אגב פגיעה בפרטיות, באיזון שבין ההפרה החמורה לתועלת האפשרית במניעת כניסה – במיוחד בו לא היתה כלל הסמכה בחוק לחפש בפלאפון – יש למחוק כל רישום הנוגע למבקשים להכנס, וכל מניעה עתידית שלהם להכנס לישראל – תוסר.
עמ”נ (תל אביב-יפו) 12780-01-23 Ilona & Mykhailo Muzyehuk נ’ רשות האוכלוסין ההגירה (11/7/2023), השופטת מיכל אגמון-גונן
[1] השופטת מתייחסת לאפשרות להסדיר את את הסמכות בנוהל, אך אינה מציינת מהו ההסדר החוקי שיאפשר עיגון סמכות חודרנית שכזו בנוהל בלבד.
