האם בעתיד לא יפורסמו שמות בפסקי דין?
רקע
פסקי דין בישראל, כוללים פרסום שמות ופרטים מזהים. מדובר בפרטים של הצדדים להליך המשפטי, עדים המגיעים לפתח בית המשפט, באי כוח של הצדדים ועוד.
השתכללות היכולות הטכנולוגיות הובילו לכך שהחלטות שיפוטיות בכלל ופסקי דין בפרט, החלו להיות מתועדים בקבצים ממוחשבים, ולהיות נגישים לציבור – בתשלום ובחינם – במאגרי מידע ייעודים וכן ברשת האינטרנט.
מצב דברים זה, הוביל לכך ששמו של אדם, גם אם אינו אחד מהצדדים להליך השיפוטי, נשמר במאגרים ממוחשבים, כך שניתן לאתר הרבה מידע אישי על אותו אדם.
פרסום ההחלטות השיפוטיות, ובהם השמות, הוא חלק מעקרון פומביות הדיון המעוגן בחקיקה הישראלית (סעיף 3 לחוק יסוד השפיטה וסעיף 86 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ”ד-1984). עקרון פומביות הדיון מקבל חיזוק מהזכות למידע, המוכרת כזכות מעין חוקתית. מול זכות זו, עומדת הזכות לפרטיות המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (סעיף 7).
ועדת אנגלרד
ההתנגשות בין הערכים השונים – פרטיות מזה והזכות למידע מזה – שהלכה והתחדדה עם שכלול היכולות הטכנולוגיות, הובילה בשנת 2010 את שר המשפטים דאז, יעקב נאמן, למנות ועדה שתמליץ לו בנושא פרסום פרטים מזהים בפסקי-דין ובהחלטות בית משפט.
הוועדה אשר בראשה עמד השופט העליון (בדימ’) אנגלרד, הגישה לאחרונה את המלצותיה בנושא.
המלצות הוועדה
מרבית חברי הוועדה ממליצים לשנות באופן משמעותי את המצב הקיים, ולהשמיט את השמות והפרטים המזהים של הצדדים להליך המשפטי, כמו גם של גורמים נוספים המעורבים בו.
- לכלל זה, מציעה הוועדה להוסיף מספר חריגים. כלומר, אם מתקיים החריג, השם יפורסם –
- רשות ציבורית או תאגיד (שאינם זכאים להגנה על הפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות ממילא);
- נבחרי ציבור ועובדי ציבור בכירים (אם שמם נכרך בהליך משפטי כחלק ממילוי תפקידם הציבורי);
- עו”ד המייצג את אחד הצדדים;
- עד מומחה שהופיע בפני בית המשפט;
- מי שהוא בעל רישיון, ושמו נכרך בהליך המשפטי בשל פעולותיו כבעל רישיון.
2. ההחלטה היא במסגרת הליך שיפוטי מסוים.
- תובענה ייצוגית;
- הליך מנהלי, ככל שמגיש העתירה הוא עותר ציבורי;
3. בית המשפט החליט להורות על פרסום השמות, על אף ברירת המחדל החדשה.
אופן פרסום, ולא איסור פרסום
יש לחדד כי המלצות הוועדה נוגעות לדרך הפרסום הקבוע של החלטות שיפוטיות, ולא להסדרים הנוגעים לתחום של “איסור פרסום” (כגון איסור פרסום שמות קטינים, נפגעי עבירות מין וכד’). נדמה כי מה שעמד לנגד חברי הוועדה הוא הפרסום הרב והנרחב של כלל ההחלטות השיפוטיות, תוך ניסיון לצמצם את הפגיעה בזכות למידע.
המשמעות היא, לדוגמא, שגם אם ההחלטה פורסמה ללא השם במאגרים הממוחשבים, לא ייאסר לפרסם את השם ובתנאי שהפרסום עומד בתנאים הקבועים בחוק הגנת הפרטיות וחוק איסור לשון, כגון במקום בו קיים אינטרס ציבורי בפרסום המידע.
עתה, משהוגשו ההמלצות, יש להמתין לראות האם שר המשפטים יאמץ אותן ויורה על הטמעתן כנורמה מחייבת במערכת בתי המשפט.
גילוי נאות: עו”ד רבקי דב”ש, עמיתת המכון (במשרה חלקית), סייעה לוועדה בחודשים האחרונים לאגד את החלטותיה ולנסח את הדו”ח שהוגש, וזאת במסגרת עבודתה כיועצת מדיניות עצמאית.
